ע"א 13445-05-20

תקציר

פסק הדין הנדון עניינו בתביעה כספית בסך 400,922 ₪ שהגישה המערערת נגד המשיב, בגין מכירת דירה וחצר צמודה. המערערת טענה כי המשיב, אשר רכש לכאורה את הנכס מאביה המנוח ומכר אותו מחדש, לא העביר את מלוא התמורה עבור החצר ובכך היה חייב בהשבת שווי החצר. בית משפט קמא דחה את התביעה בעילה של התיישנות וחוסר ראיות, והביא את המערער להגיש ערעור. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצאה טעם בטענות המערער בדבר תקופת ההתיישנות או לגופו של עניין. פסק הדין דחה את הערעור והטיל על המערערת הוצאות נוספות ושכר טרחת עורך דין, בעוד שהפיקדון היה אמור להיות מועבר למשיב. החלטה זו התקבלה על יסוד הימנעותו של המערער מלהביא ראיות משכנעות, תקופת ההתיישנות ועקרונות ההשתק השיפוטי.