ת"פ 26711-04-10

תקציר

בשני פסקי דין נפרדים הורשע הנאשם בשורה של אישומים הנוגעים לנהיגה בחוסר זהירות, סיכון חיי אדם והסעת תושבי יהודה ושומרון שלא כדין ללא היתר. האירועים התרחשו בשני מועדים שונים, הראשון ב-15 באפריל 2010 והשני בנובמבר 2008. הנאשם הודה באישומים במסגרת הסדר טיעון, אשר תיקן את עובדות כתב האישום המקורי וביטל שני אישומים של חבלה בכוונה. השופט שקל את חומרת העבירות, נסיבות ביצוען והעובדה שמדובר בהסעת שוהים בלתי חוקיים, המהווה סיכון משמעותי לשלום הציבור. הוא לקח בחשבון גם את הודאתו של הנאשם, חרטה כנה ואורח חייו הנורמטיבי הכללי. כתוצאה מכך, גזר השופט על הנאשם שנתיים מאסר בפועל, בניכוי הזמן שריצה, ולאחר מכן שנה ושישה חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות שונות. בנוסף, נפסל הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך שלוש שנים מיום שחרורו. השופטת הדגישה את הצורך בהחמרת הענישה כדי להוקיע מעשים כאלה, להגן על הציבור ולשמש גורם מרתיע, תוך התחשבות גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם. הן לתביעה והן להגנה הייתה זכות לערער על ההחלטה בפני בית המשפט העליון בתוך 45 יום.