ע"א 229/10

תקציר

עניינם של הערעורים הוא בדרך הראויה לחישוב "דמי ההסכמה" של מינהל מקרקעי ישראל – האגרה הנגבית בעת העברת זכויות בחכירה של חלקת קרקע – שווי העיזבון ושיעור עליית הערך בו. המערערים טוענים כי יש לחשב את דמי ההסכמה על פי שווי זכות החכירה עצמה, למעט זכויות אחרות שנמכרו על פי חוזה המכר, וכי חישוב האגרה צריך להביא בחשבון רכיבים נוספים שלא הוזכרו בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 534, כגון מוניטין המקום וערכו בפועל של הרכוש המשותף, במקום הערך הטבלאי הקבוע שלו. עוד הם טוענים כי יש להעריך את הקרקע כאשר היא פנויה, כפי שנקבע בהחלטה. המשיב, לעומת זאת, טוען כי יש לראות את התמורה החוזית כבסיס לחישוב האגרה, וכי מניין הרכיבים שיש לנכות מהתמורה החוזית בהחלטה הוא ממצה, ולא ניתן להוסיף עליו. עוד נטען כי ההוראות להערכת מקרקעין פנויים אינן חלות על חישוב דמי הסכמה להעברת זכויות בעיזבונות. בית המשפט מסכים עם פרשנותו של המשיב להחלטה, וקובע כי התמורה בגין דמי ההסכמה היא המחיר החוזי הכולל, כי רכיבי מחיר היסוד המפורטים בהחלטה הם ממצים, וכי ההוראות להערכת מקרקעין פנויים אינן חלות על המקרים הנוכחיים. לפיכך דוחה בית המשפט את שני הערעורים ומורה למערערים לשלם הוצאות מנהליות בסך 75,000 ₪ לכל ערעור.