ו"ע 1195/04

תקציר

הערעור מתייחס לפיצוי כספי שקיבלו המערערים בגין הפקעת אדמותיהם בראשון לציון לצורך סלילת כביש מס' 431 וקו רכבת. המערערים הם יורשיו של פאול פנחס הייפרט ז"ל, שהחזיק ב-50% מהמקרקעין המופקעים וב-50% הנותרים בבעלות חברה שגם הייפרט ירש. חלק מהפיצוי הכספי (16%) היה בגין ירידת ערך הקרקע שנותרה בידי המערערים לאחר ההפקעה. השאלות השנויות במחלוקת הן מועד ושווי רכישת הקרקע המופקעת וחבות המס הרלוונטית ביחס לפיצוי בגין יתרת הקרקע. המשיב, מנהל מינהל מס שבח, קבע כי מועד רכישת הקרקע שקיבל הייפרט מאמו הוא מועד פטירתה, ואילו המערערים טענו כי זהו מועד רכישת הקרקע על ידי החברה. באשר לחבות המס, קבע המשיב כי הפיצוי בגין יתרת הקרקע אינו זכאי לשיעור המס המיוחד ויש לדווח עליו למס הכנסה, ואילו המערערים טענו כי יש לראות בו חלק מפיצויי ההפקעה ולפיכך זכאי לשיעור המס המיוחד. בית המשפט קבע, כי מועד הרכישה של כל המקרקעין המופקעים הוא בשנת 1954, שכן המשיב הסכים גם לגבי הקרקע שקיבל הייפרט מאביו. זאת, משום שפעולת ההקצאה וסילוק המניות בשנת 1962, אשר העבירה את הקרקע להיפרט, לא נחשבה באותה עת לאירוע מס והמשיבה לא הוכיחה כי היא נכללה בעיזבון האם. לכן, עקרון רציפות המס קובע כי מועד הרכישה צריך להיות זהה לגבי כל הקרקע. בנוסף, יש לראות בפיצוי בגין ירידת ערך יתרת הקרקע חלק בלתי נפרד מפיצויי ההפקעה ולפיכך לחייבם במס שבח, לרבות ההקלה במס לפי סעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין. זאת משום שהפגיעה בקרקע הנותרת הייתה תוצאה ישירה של ההפקעה. הערעור התקבל אפוא והמשיב חויב לשלם למערערים הוצאות משפט בסך 40,000 ₪.