עמ"נ 40411-10-10

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות פטורים מהיטל השבחה לפי סעיפים 19(ב)(6) ו-19(ג)(1) לחוק התכנון והבניה, שעניינם השבחת קרקע. בית המשפט צריך להחליט האם ניתן להחיל את הפטורים על מספר דירות מגורים או לא. פסק הדין מקבל את הערעור וקובע כי הפטורים מיועדים לדירת מגורים אחת בלבד. ההחלטה מבוססת על עקרון הצדק החלוקתי, שמטרתו לחלק את היתרונות של השבחת הקרקע בקרב קהילת הנישום. בית המשפט מפרש את הפטורים בצמצום, שכן הרחבתם תערער את המושג הבסיסי של ההיטל. לפיכך, תכליתם החברתית של הפטורים מתקיימת בדירת מגורים אחת השייכת לנישום או לקרוב משפחתו, והפטור הרחב יותר של סעיף 19(ב)(6) גובר על 19(ג)(1) במקרים בהם שניהם חלים. עם זאת, הפטור שבסעיף 19(ב)(7), שעניינו הוספת שטחי שירות לנגישות, יכול לדור בכפיפה אחת עם 19(ג)(1), כפי שהוא חל על מקרים שונים. פסק דין זה מבטיח כי היטל ההשבחה, שנועד לחלק את העושר שנוצר מהשבחת קרקעות, מיושם באופן הוגן.