ת"ק 62089-04-21

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב זכאותו של מתווך נדל"ן לדמי תיווך על פי הסכם בלעדיות. התובע, מתווך במקצועו, טען כי הוא זכאי לשכר טרחה משום שהיה לו הסכם בלעדיות עם הנתבעת, למרות שלא היה הצד היעיל בהתקשרות החוזית. עם זאת, הנתבע טען כי המתווך לא הביא לעסקה וכי תפקידו היה מינימלי. השופטת פתחה בפירוט החוקים הרלוונטיים ופרשנותם, לרבות חוק המתווכים במקרקעין וחוק המתווכים. על פי חוקים אלה, על מתווך לעמוד בתנאים מסוימים לקבלת דמי תיווך, לרבות היותו הגורם האפקטיבי בעסקה. בפרשת קבוצת בראל קבע בית המשפט העליון כי הדרישה להיות הצד היעיל היא תנאי קוגנטי, גם בהסכם בלעדיות. משמעות הדבר היא כי המתווך חייב להוכיח את תרומתם לעסקה. לאחר מכן פנה השופט למקרה הנוכחי וקיבל את טענת הנתבע כי התובע לא תרם תרומה משמעותית למשא ומתן. השופט מצא את עדותו של הנתבע אמינה יותר מזו של התובע, וגם היכרות אישית בין הנתבע לקונה הצביעה על כך שהתובע לא היה הצד היעיל. משהצליחה הנתבעת להפריך את חזקת יעילותו של התובע, נדחתה התביעה לדמי תיווך. בנוסף, הבהירה השופטת כי הודעה ששלחה הנתבעת לתובע, ובה הציעה שכר טרחה מופחת בסך 15,000 ₪, אינה הודאה בחבות אלא תזכורת להסכם קודם, ולכן אינה מהווה תביעה תקפה. לבסוף, השופטת ציינה כי לקונה, שכבר שילם את האגרה לתובע, אין חובות נוספים, וההודעה אליה נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות.