ת"א 2509/08

תקציר

השופט קבע כי יש לקבל את התביעה שהגיש התובע נגד הנתבעים, המבקשים לאכוף הסכם למכירת זכויותיהם בדירה. המחלוקת העיקרית הייתה האם הבעל הנתבע סבל מליקוי שכלי בעת חתימתו על ההסכם, ולכן לא היה מסוגל להתקשר בחוזה מחייב. השופט קבע כי הנאשמים לא סיפקו ראיות מספיקות להוכחת חוסר יכולתו השכלית של הנאשם. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי הנתבע פעל באופן הגיוני וקוהרנטי בעת החתימה, ומעשיו לא סוכלו על ידי מקורביו, שגם הם סברו כי מדובר בהחלטה סבירה. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי החוזה לא נחתם בחופזה או בנסיבות מחשידות; במקום זאת, היה זה הסכם מובנה ומובן היטב בין שני הצדדים, שנוסח בעזרת עורכי דינם. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי החוזה תקף ומחייב. בנוסף, דחתה השופטת טענות נוספות שהעלו הנתבעים, ובהן חוסר הבהירות וההסכמה ההדדית, ואישרה כי החוזה מכיל את כל הפרטים המהותיים וכי שני הצדדים הסכימו לו מרצונו החופשי. השופטת גם דחתה את הטענה כי חתימת התובעת נעדרת מהחוזה, ואישרה כי לתובעת היה ייפוי כוח בעל פה לייצג את אשתו הנתבעת. לאחר שקבעה את תוקפו של החוזה, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לאכיפתו. עם זאת, מאחר שהחוזה הסופי לא נחתם, החליטה השופטת כי יש ליישם את תנאי טיוטת ההסכם מיום 22.5.08. כמו כן, השופט הורה לנתבעים לשלם לתובע 50,000 ₪ כפיצוי בגין הפרת החוזה, שינוכו מהתמורה שהתובע חייב להם. לבסוף, חויבו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין.