ת"פ 3432-09-20

תקציר

השופט במקרה זה החליט שלא לאשר הסדר טיעון בשל נסיבות חריגות. זאת, משום שהסדר הטיעון אינו משקף את חומרת העבירות שבוצעו, ובהן בעיטה ברכבה של משפחה יהודית חרדית תוך כדי נהיגה, מתוך שנאה למראה החיצוני של הנוסעים. הנאשם כבר הורשע בעבירות אלה לאחר משפט מלא, כך שלא מדובר במקרה של חיסכון במשאבים או הכרה בזכותו של הנאשם לחפותו. זאת ועוד, התביעה לא סיפקה הסבר משכנע מדוע יש לקבל את תנאי הסדר הטיעון, במיוחד לאור העובדה שההסדר אינו משרת את האינטרס הציבורי. תחת זאת, מדגישה השופטת כי הסדרי טיעון אינם מחייבים את בית המשפט בכל הנסיבות, וזו בהחלט אחת מהן. בהכרעת הדין שקל השופט את נסיבות העבירות, לרבות רמת הפגיעה הבינונית-גבוהה, התכנון שבוצע בפיגוע ומספר הקורבנות. הם לקחו בחשבון גם את עברו הפלילי הקודם של הנאשם, את תסקיר המבחן השלילי ואת חוסר האמפתיה שהפגין הנאשם כלפי הקורבנות. השופט מציין כי חברה מתוקנת אינה יכולה לקבל ביטויי שנאה כאלה וכי חומרת העבירות מחייבת גמול, הרתעה ומיצוי הדין עם הנאשם. בסופו של דבר, על הנאשם נגזרו 18 חודשי מאסר, לצד עונשים נוספים הכוללים קנס ופיצויים לקורבנות.