תלה"מ 25194-05-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין בני זוג מוסלמים לשעבר שנישאו על פי חוקי השריעה והולידו שני ילדים משותפים. האישה הגישה תביעה לבית הדין השרעי בדרישה לקבל מהבעל תשלומים שונים, לרבות מזונות ילדים, מזונות לעצמה והוצאות נוספות. היא גם ביקשה להעביר את ביטוח הבריאות של הילדים לחשבון הבעל. בינתיים, ביקש הבעל לפרנס את ילדיו באופן ישיר וביקש לדחות את תביעת האישה לדיור מאחר שהיא מתגוררת עם הוריה. עוד טען כי מדובר בפעולת תגמול וכי הסכומים הנתבעים מוגזמים. תחילה סיכם השופט את טענות הצדדים ולאחר מכן התווה את הדין האסלאמי הרלוונטי בכל הנוגע למזונות ילדים ומזונות. על פי ההלכה האסלאמית, האב הוא האחראי הבלעדי למתן מזונות הילדים, ונזקקות הילדים היא הגורם הקובע. השופטת התייחסה לפסקי דין קודמים לקביעת הטווח המתאים למזונות ילדים והתייחסה לנסיבות הצדדים, לרבות הכנסותיהם וצרכי הילדים. השופטת החליטה כי על האב לשלם 1,750 שקל עבור כל קטין, כולל דור ומזונות. סכום זה כלל גם את קצבת המזונות, שתשולם לאם. באשר למזונות האישה, התייחס השופט למושג "אישה מורדת" בהלכה האסלאמית ולתנאים בהם זכאית האישה למזונות. מאחר שהאישה עזבה את בית הנישואין, נטל ההוכחה היה מוטל עליה להראות שהיא אינה מורדת. השופטת בחנה את נסיבות עזיבתה וקיבלה את טענתה כי לא התכוונה לעזוב לצמיתות אלא הורחקה בעקבות ההודעות מבעלה. השופט שקל גם את החלטות הבוררים ואת בית הדין השרעי, שהורה לבעל לשלם את מלוא מחיר המוהר לאישה. בסופו של דבר קבע השופט כי האישה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ואינה מורדת. בהתחשב בהכנסותיו הגבוהות של הבעל, השופט הורה לו לשלם לאישה מזונות בסך 1,500 ₪ לחודש לתקופה שבין 3.2.2020 ל-28.4.2021. למרות שקיבלה חלקית את טענות האישה, השופט לא פסק לה הוצאות כלשהן בשל הפער בין הסכומים הנתבעים לסכומים שנפסקו, כמו גם התנהלותה במהלך ההליך. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והשופט התיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.