בש"א 2604/99

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שהודגמו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנוגע לתביעה ייצוגית. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **תחולת תנאי הסף לתקנה 29:** בית המשפט קבע חידוש משפטי משמעותי בכך שקבע כי תנאי הסף להגשת תובענה ייצוגית, כמפורט בסעיף 35ב לחוק הגנת הצרכן ובסעיף 54ב לחוק ניירות ערך, צריכים לחול גם על תביעות שהוגשו לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. גישה זו מרחיבה את היישום העקבי של עקרונות התובענות הייצוגיות במסגרות פרוצדורליות שונות. בית המשפט הצדיק זאת בכך שציין את "ההיגיון הגדול" ביישום עילות מבוססות אלה, ובכך קידם אחידות ומניעת קניות בפורומים. * **תנאי סף מרכזיים לאישור תובענה ייצוגית:** בית המשפט חזר על התנאים הקבועים לאישור תובענה ייצוגית: * תום לב של הטענה. * הצדקה לפי גודל הקבוצה. * יעילות והוגנות התובענה הייצוגית כשיטה ליישוב סכסוכים. * ייצוג הולם של האינטרסים של הקבוצה על ידי התובע. * סיכויי הצלחה סבירים לתביעה. * **פרשנות שיפוטית של "דרך יעילה והוגנת":** היבט מרכזי של ההחלטה הוא פרשנות בית המשפט מתי תביעה ייצוגית היא "הדרך היעילה וההוגנת ביותר" ליישוב סכסוך. בית המשפט קבע כי תביעה ייצוגית *לא* מתאימה כאשר: * קבוצת התובעים ידועה ומוגדרת, וניתן לאתר בקלות את החברים ולצרף אותם לתביעה משותפת. * הסכום של כל תביעה בודדת הוא משמעותי מספיק כדי להצדיק תביעה עצמאית, במיוחד כאשר חלק ניכר מהקבוצה כבר התאחד כדי להגיש את תביעותיו. * **מטרת התובענות הייצוגיות:** בית המשפט הדגיש את כוונת החקיקה מאחורי תובענות ייצוגיות, והדגיש כי הן נועדו בעיקר ל: * מצבים בהם מעורבים מספר רב של תובעים פוטנציאליים שאינם ידועים וקשה לאתר אותם מראש. * מקרים בהם תביעות פרטניות קטנות יחסית, מה שמרתיע תביעות פרטניות בשל עלות ומאמץ. * **הבחנה בין קבוצות ידועות לעומת קבוצות לא ידועות:** ההחלטה מבחינה באופן ברור בין תובענה ייצוגית לקבוצה גדולה ואמורפית של הציבור לבין תובענה ייצוגית לקבוצה קטנה ומוגדרת יותר. בית המשפט מצא כי עבור האחרון, תביעה משותפת של החברים הקיימים, תוך מאמץ לכלול אחרים, היא פתרון מעשי ומתאים יותר. * **סף כספי לתביעות עצמאיות:** בית המשפט שקל את הערך הכספי של התביעות האישיות. במקרה זה, כ-16,000 ₪ למבקש הוגדרו כ"בלתי הולמים לתביעה עצמאית", במיוחד כאשר 11 מבקשים כבר איחדו את טענותיהם, סכום נכבד המצדיק תביעה רגילה. * **תחולת עקרונות חוזיים על סכסוכי ציונים:** לעניין התביעה לציונים מספריים, הפנה בית המשפט לסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), הפוטר בדרך כלל החלטות או שומות שהתקבלו על ידי צד או צד שלישי מביקורת בית המשפט. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שהתביעה הייתה על *ביטוי* הציון, בית המשפט מצא כי סיכויי ההצלחה בהיבט זה של התביעה היו "בלתי סבירים", ובכך תרמו לדחיית התביעה הייצוגית באופן גורף. בעיקרו של דבר, החלטת בית המשפט המחוזי מחזקת את העיקרון כי תובענות ייצוגיות הן סעדים חריגים, השמורים למצבים בהם הם מספקים מנגנון צדק ויעילות עדיף בהשוואה להתדיינות מסורתית, במיוחד כאשר מדובר בקבוצות מוגדרות ובתביעות פרטניות מהותיות. נכונותו של בית המשפט להחיל קריטריונים קבועים של תובענות ייצוגיות על כלל פרוצדורלי אחר (תקנה 29) מעידה על גישה פרגמטית למשפט הפרוצדורלי.