רע"א 3722/24

תקציר

בתיק משפטי שעניינו ערעור על לשון הרע לכאורה, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על פסק דין קודם של בית משפט השלום מיום 27.2.2024. המבקש חזר על טענות מהליכים קודמים, וטען במיוחד נגד אפיון הפרסום השני כגידופים מותרים. בית המשפט מצא כי המקרה אינו עומד בחריגים המצדיקים התערבות בממצאי בית משפט השלום. בית המשפט קבע כי אף אחד משני הפרסומים המדוברים אינו מהווה לשון הרע. הפרסום הראשון נחשב להבעת דעה, המשקפת את זכותם של תלמידים לבקר את מוריהם, ולא חריפה דיה כדי להוות לשון הרע. הפרסום השני, אף שהיה כרוך בביטויים חריפים יותר, נתפס בהקשר של תגובה ישירה למכתב התראה ונשלח לנמען יחיד שלא ראה בו לשון הרע. ביום 20.6.2024 הוגשה בקשה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך חזרה על טענות קודמות וטענה באופן מטעה כי היא מעלה שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות ללשון הרע ולתקשורת בין מורה לתלמיד. כמו כן ביקש המבקש את מעורבותו של מומחה כידיד בית המשפט. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, ולא מצא שאלות משפטיות משמעותיות המצדיקות בחינה נוספת או עיוות דין בפסקי דין קודמים. הדחייה התארכה לבקשה לצרף מומחה להליך, ולא נפסקו הוצאות בשל היעדר תשובה מתבקשת.