עב"ל 29222-05-21

תקציר

בתיק הערעור שנבחן החליט בית הדין לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. ההחלטה התמקדה במושג המיקרוטראומה, המחייב הוכחת תנועות חוזרות, קשר סיבתי בין תנועות אלה לבין ליקוי, וכי כל תנועה תרמה לפגיעה מצטברת. בית המשפט הבהיר כי תדירות והמשכיות חיוניות לביסוס תנועות חוזרות הגורמות נזק מצטבר. במקרה דנן טען המערער, שעבד בעיקר בגבהים, כי נהג לטפס על סולמות כדבר שבשגרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי פעולות אלה אינן מהוות תנועות חוזרות ונשנות בשל אופייה המגוון של העבודה והפסקות בין משימות. הטענה הועלתה בדבר היעדר חקירה של המוסד לגבי התשתית העובדתית, שמשתמעת ממנה הסכמה על עובדות אלה; עם זאת, בית המשפט הבחין בין הסכמה על עובדות לבין מסקנות משפטיות מעובדות אלה. אשר על כן, הערעור נדחה בהעדר תשתית עובדתית מוכחת למיקרוטראומה, והמערער חויב לשאת בהוצאות המשיב. תוצאה זו מתיישבת עם תקדימים במקרים דומים אחרים. ההחלטה ניתנה ללא נוכחות הצדדים וניתנה על ידי השופטים ונציגי הציבור.