ע"פ 3239/14

תקציר

הערעור הוא על הרשעתו של המערער ברצח בכוונה תחילה של המנוח, ועל סכום הפיצויים שנצטווה לשלם למשפחת המנוח. השכנים שמעו את הרעש וראו דם על מרפסת ביתו של המנוח. המערער נעצר זמן קצר לאחר האירוע ומסר מספר הודעות במשטרה. בית משפט קמא הרשיע את המערער ברצח, והורה לו לשלם פיצויים למשפחת המנוח. על פי עדויות השכנים, נראה המערער יושב על גבו של המנוח, לוחץ את פיו וראשו כלפי מטה. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא פסל את הודעותיו הראשונות במשטרה ואת השחזור משום שנשללה ממנו הזכות להיוועץ בעורך דין. עוד טען כי מעשיו אינם מהווים רצח, וכי הם נופלים תחת סייג ההגנה העצמית. בית המשפט קבע כי יש לפסול את האמירות הראשונות ואת השחזור כראיה משום שנפגעה זכותו של המערער לעורך דין. עם זאת, היו די ראיות להוכיח את אשמתו של המערער מעבר לספק סביר גם בלעדיהן. עוד קבע בית המשפט כי הוכח היסוד הנפשי של "כוונה תחילה" לרצח. למרות שבית המשפט הניח כי היסוד הסובייקטיבי של התגרות (קנטור) מתקיים, הוא מצא כי לא הייתה התגרות מבחינה אובייקטיבית. לפיכך, נדחתה טענת ההגנה העצמית של המערער. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא ודחה את הערעור על הרשעתו של המערער ברצח בכוונה תחילה. לבסוף, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בגובה הפיצוי שהוטל על המערערת.