ת"א 152/02

תקציר

התובע, שהיה אז ילד בן שבע וחצי, נפגע בגופו בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.11.01 וכעת הוא תובע פיצויים מהנתבעים. מיד לאחר התאונה אובחן התובע עם שברים בצלעות, דימום בחזה וחבלות קהות בבטן, ואושפז למשך 11 יום. בעקבות התאונה נמצא כי התובע סובל מעיוות בחזה ובכאבי גב, מה שהוביל לסדרת בדיקות שחשפו חוליה בצורת טריז וקיפוזיס. הצדדים אינם חולקים על התרחשות התאונה או החבות, אלא מתמקדים בקשר הסיבתי בין נכותו של התובע לבין התאונה, כמו גם בגובה הנזקים. בית המשפט מינה מספר מומחים להערכת מצבו של התובע. ד"ר ויילר, מומחה לתפקודי ריאות, קבע כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 20% עקב ירידה בנפח הריאה, אותה ייחס לבעיה אורתופדית. פרופ' גנאל, מומחה לאורתופדיה, ייחס את הקיפוזיס של התובע לתאונה, וציין כי החוליה בצורת טריז של התובע לא הייתה מום מולד כפי שנטען על ידי הנתבעים, אלא תוצאה של שבר דחוס שנגרם כתוצאה מהתאונה. לדברי פרופ' גנאל, לתובע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 10%. בית המשפט פסק לטובת התובע, קיבל את חוות דעתו של פרופ' גנאל והגיע למסקנה כי התובע אכן סבל משבר דחוס בחוליה עקב התאונה, שהובילה לקיפוזיס. בית המשפט קבע גם את הנכות התפקודית בשיעור של 28%, ופסק לתובע 491,000 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי בהתאם לשכר הממוצע במשק. כמו כן נפסקו לתובע סכומים נוספים בגין סיוע לצד ג' (35,000 ש"ח), הוצאות נסיעה (25,000 ש"ח), עזרים רפואיים (20,000 ש"ח), כאב וסבל (63,400 ש"ח) ואובדן פנסיה/זכויות סוציאליות, בצירוף ריבית והוצאות כלליות. הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 634,400 ₪, כאשר הנתבעים חבים ביחד ולחוד בסכום, לרבות הוצאות משפט ומע"מ.