ת"א 65863-12-20

תקציר

פסק הדין דן בחובת הגילוי המוגברת בעת רכישת דירה "על הנייר" ובפערי הכוחות והמידע בין הרוכש למוכר. במקרה זה, החוזה והמפרט המצורף הציגו מצג שווא של הדירה כ"מפלס רחוב", ויצרו פער משמעותי בין ציפיות הרוכשים לבין מפלס הדירה בפועל. בעוד שהבנייה תאמה את התוכניות וההיתרים, המונח "מפלס הרחוב" יצר מצג שווא. השופטת העדיפה את טענת התובעים כי מצג השווא לא היה זדוני אלא קיים בחוזה באופן אובייקטיבי. בהמשך לירידת ערך הנכס, דחתה השופטת את חוות הדעת של התובעים בשל פגמים מהותיים. היא התבססה על התייחסות לחדרי השינה של הילדים כאל "מרתף חלקי", מה שהוביל לשיעור ליקויים מוגזם. תחת זאת, קיבלה השופטת את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת והגיעה למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח ירידת ערך משמעותית בשווי הדירה. עם זאת, השופטת הכירה בנזק הלא ממוני שנגרם כתוצאה ממצג השווא ובעוגמת הנפש שהוא גרם לתובעים. השופטת פסקה לתובעים פיצויים בסך 30,000 ₪, מתוך הכרה בעוגמת הנפש שנגרמה בשל הפער המשמעותי בין הציפיות למציאות, והאפשרויות הקיימות למיתון אי הנוחות אינן מספיקות. לבסוף חויב כל צד לשאת בהוצאותיו, והנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ולשני הצדדים שמורה זכות הערעור.