ע"א 365/81

תקציר

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שעסק במחלוקת על מתן תקין של תרופות לאפרוחים בלול. המערערת טענה כי הוראות הווטרינר לגבי התרופה לא קוימו כראוי, דבר שהוביל לנזק בענף הלולים. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא כי גרסתו של המערער לאירועים אינה אמינה ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. לגופו של עניין, הדגיש בית המשפט כי טענת המערער כי הווטרינר נתן לו הוראות אישיות לגבי התרופה אינה נתמכת בראיות. במקום זאת, הוכח כי ההוראות ניתנו לעובד אחר, סולטן, שניהל את הלול והכין את התרופה כפי שנקבע. בית המשפט הדגיש כי אין חובה על שופט לציין במפורש איזה עד נראה לו אמין, שכן נוסח פסק דינו כבר מצביע על הגרסה המהימנה. זאת ועוד, דחה בית המשפט המחוזי את ניסיונו של המערער להציג ראיות מפריכות הנוגעות לתיק שאינו קשור לקיבוץ ארז, וציין כי הן אינן רלוונטיות למחלוקת הנוכחית ולא היו משפיעות על קביעת המהימנות. נוכח שיקול הדעת של קבלת ראיות מפריכות והמשמעות השולית של טענת המערער, בחר בית המשפט שלא להתערב בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה לפצות את המשיבים בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין.