עת"מ 30248-08-14

תקציר

נראה כי העתירה בפני בית המשפט נדחית בעיקר בשל שיהוי בלתי סביר. התכנית המדוברת, הנראית כהצעת פיתוח כלשהי או בקשה להיתר, לא אושרה ולא נדחתה במסגרת הזמן הקבועה בחוק. בעוד החוק קובע תקופה מסוימת לאישור או דחייה של תכניות כאלה, התוכנית הנדונה תלויה ועומדת זמן רב יותר. בית המשפט מציין כי החוק רואה בעיכובים ממושכים פסולים ומתווה את ההליך הרגיל לביטול תכניות כאלה. אי אישור התכנית או ביטולה היו צריכים להתפרסם כנדרש בחוק, אך הדבר לא נעשה במקרה זה. בית המשפט מוצא כי מחדל זה לא פגע בעותרת, שהייתה מודעת לכך שהתכנית לא אושרה ואף ערערה על דחייתה. יתר על כן, בית המשפט מדגיש כי חלוף הזמן והשינויים בחוק ובנסיבות הסובבות אותו הופכים את התכנית למיושנת. החייאת התוכנית תהיה בלתי מעשית ומיותרת; במקום זאת, אם העותר מעוניין לקדם את ההצעה, עליו להגיש בקשה חדשה. בית המשפט נוגע בקצרה גם בסוגיה אחרת, ומציין כי ייתכן שהחלטת הוועדה המקומית לאשר את התכנית לא הייתה ראויה משום שלא עמדה בדרישות הנוגעות לקרקע חקלאית. המשיבים מעלים טענות נוספות בנקודה זו, אך בית המשפט אינו מתייחס אליהן ורואה בהן מיותרות לאור ממצאיו הקודמים. העתירה נדחית, והעותר נדרש לשאת בהוצאות הצדדים האחרים.