פר"ק 56099-10-12

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של המערער, אשר טען כי זכותו להישכח מובטחת על ידי המחאת הזכות בה החזיק. בית המשפט קבע כי פרשנותה של המערערת להמחאת הזכויות רחבה מדי ואינה משקפת את ההסכם בפועל. המחאת הזכויות הוגבלה לזיכוי ספציפי שניתן לבניית קרוואנים עבור עיריית בני ברק, ולא כיסתה פרויקטים או זיכויים אחרים. עוד נקבע בהחלטה כי המערערת אינה יכולה לטעון לשכחה מובטחת או עדיפות על פני הכספים שישולמו על ידי העירייה, וכי החלטת הנאמן לאשר תביעת חוב מופחתת הייתה מוצדקת. בית המשפט הכיר בכך שהמערערת העמידה אשראי לייצור קרוואנים, שהניעו את העבודה, ולכן העניק להם מעמד של נושה מובטח בסכום של 58,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה שיקף את האשראי שניתן לפרויקט הספציפי המוזכר בהקצאת הזכויות. פסק הדין חיזק את העיקרון לפיו יש לבחון המחאת זכויות כנוסחה, ולומר במפורש כל כוונה נסתרת. הערעור נדחה, ושני הצדדים נשאו בהוצאות משפט משלהם.