ת"א 13153/08

תקציר

המחלוקת נסובה סביב סיווג המלונות לצורכי ארנונה, שהשתנה מהתבססות על מערכת דירוג כוכבים להתבססות על שטח הנכס המלונאי. שינוי זה הביא להעלאת הארנונה לבתי מלון גדולים יותר, לרבות אלה של התובעים. השאלה היא האם לעיריית ירושלים הייתה זכות לבצע שינוי זה ללא אישור שר האוצר ושר הפנים, שאותו לא הצליחה להשיג עד שנת 2005. בית המשפט קובע כי חוקי ההקפאה קובעים בבירור כי כל שינוי בסיווג דורש אישור חריג של השרים, דבר שהעירייה לא הצליחה להשיג עד לאחרונה. לפיכך, צווי הארנונה משנת 1993 עד 2004 היו בלתי חוקיים. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענות העירייה בדבר התיישנות ושיהוי, שכן לתובעים לא הייתה עילת תביעה בטרם חויבו בפועל בארנונה בשנים 2003 ו-2004. עוד מדגיש בית המשפט כי הנטל מוטל על העירייה לוודא שצווי הארנונה שלה כדין, והתנהלות התובעים אינה מוותרת על זכותם להחזר. באשר לחישוב ההחזר, בית המשפט מקבל את הצעתם הפשוטה של התובעים, המתחשבת רק בתשלום היתר בשנים הרלוונטיות, בתוספת ריבית ממועד התשלום בפועל. לבסוף, העירייה מחויבת להשיב לתובעים את מלוא סכום הארנונה שנגבה שלא כדין, בצירוף 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ופסק הדין אמור להתבצע בתוך שלושים יום.