ע"א 7338/00

תקציר

במקרה של מפיצי חלב ותנובה בחן בית המשפט העליון החלטה של בית המשפט המחוזי בעניין שני מפיצים עצמאיים שהפרו את הסכמי ההפצה שלהם עם תנובה. תנובה ביטלה הסכמים אלה מיד עם גילוי מעשיהם הפסולים של המפיצים, שכללו עיסוק בפעילות כספית בלתי מורשית שיש בה הפרה יסודית של חובת הנאמנות המוטלת על תנובה. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי אף שהמפיצים הפרו את חוזיהם אין מדובר בהפרה יסודית המאפשרת הפסקה מיידית, והורה לתנובה לפצות את המפיצים. בערעור הפך בית המשפט העליון החלטה זו, וקבע כי ההפרה יסודית בשל האופי השערורייתי של פעולות המפיצים, והצדיק את ביטולם המיידי של תנובה את החוזים. משכך, דחה בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיצוי בגין עשיית עושר בלתי מורשה ועוגמת נפש, אך אישר את זכותם של המפיצים לפיצוי על פי הוראות חוזה החלוקה, אם כי בכפוף לטענות קיזוז של תנובה בדבר שיקים שלא כובדו. בנוסף, בית המשפט הורה על קיום משפט חוזר בשיטות חישוב שנויות במחלוקת הנוגעות לשווי קו החלוקה והתיר חקירה נגדית של הערכות מומחים. פסק דינו של בית המשפט העליון הדגיש את חשיבותן של חובות הנאמנות ביחסי מפיץ-יצרן ועסק רבות בהוראות החוזיות, בזכויות ובאמצעים המתקנים המתחייבים מההפרה.