ע"א 2889/91

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על פירעון הלוואה בין תעשיות מזון ודגים משומרים בע"מ לבין פיק אחזקות בע"מ. הצדדים הסכימו כי במקרה של חילוקי דעות, תוכל המערערת לבחור לפתור את הסוגיה באמצעות הליכים בבית המשפט או באמצעות בוררות. משהתעוררה המחלוקת, בחרה המערערת בבוררות, אך המשיב חזר בו מאוחר יותר מהסכמתו. העניין הגיע לבית המשפט המחוזי אשר פסק לטובת המשיב, תוך ציון דעה קדומה פוטנציאלית בשל הצורך לכלול צדדים שלישיים ללא הסכם בוררות ושיקולי נוחות ויעילות. המערער ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי ההסכם ברור ויש לקיימו, וכי הסוגיה הפוטנציאלית של שיתוף צדדים שלישיים הייתה ידועה לשני הצדדים בעת חתימת ההסכם. יתר על כן, היקפו המצומצם של הסכסוך מצביע על כך שבוררות תהיה נוחה ויעילה יותר מהליך משפטי רגיל. לפיכך קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מינוי בורר. כן חויב המשיב לשלם למערער 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.