ערר 85207/17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הערעור, הטוען כי נפלו טעויות משפטיות בקביעות הנוגעות למתן הקלה לבניית ממ"דים בבניין. המערערת טענה כי ההקלה יצרה "שיפור תכנוני", שכן הממ"דים נבנו תוך הקלה מקווי הבניין. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. למרות שהכירה במקרים אפשריים שבהם הקלה עשויה להוביל לשיפור תכנוני, הוועדה הדגישה כי יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה ספציפי זה, המערערת לא הצליחה להוכיח כי ההקלה הביאה לשיפור תכנוני, שכן קיימת אפשרות חלופית להקמת ממ"דים בתוך קווי הבניין. בנוסף, דן פסק הדין בתחולתן של הוראות פטור לפי סעיפים 19(ב)(9) ו-19(ב)(10) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. הוועדה הגיעה למסקנה כי מאחר שההקלה לא אושרה על בסיס תמ"א 38, הפטור בסעיף 19(ב)(10) אינו תקף. זאת ועוד, בעוד שהפטור בסעיף 19(ב)(9) מתייחס להוספת מרחבים מוגנים, הוא אינו חל על שיפורים תכנוניים הנובעים מההקלות. טענת המערערת כי ההקלה יצרה שיפור תכנוני החייב במיסוי לא נתמכה בראיות משכנעות, מה שהוביל את הוועדה לדחות את הערר. חשוב לציין כי המערערת חויבה לכסות את הוצאות המשיב, בסך 3,000 ₪, בתוך 30 יום.