תפ"ח 10880-05-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בקבילותה של הודאה שמסר נאשם במשפט רצח כראיה. הנאשם טען כי הודאתו לא הייתה "חופשית ומרצון" משום שהושפעה מאיומי מודיע ומאמצעים פסולים בהם השתמשו החוקרים בחקירתו. ההגנה טענה כי הנאשם, הסובל מסוכרת, לא קיבל את התרופות שלו בעת שהיה במעצר משטרתי אשר גרמו לו כאבים ופגעו ביכולתו לבחור אם להפליל את עצמו או לא. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. נקבע כי הנאשם אכן סובל מסוכרת ולא קיבל טיפול רפואי הולם מהמשטרה בימים הראשונים למעצרו. עם זאת, השופטים לא השתכנעו כי היעדר הטיפול פגע ברצונו החופשי של הנאשם עד כדי כך שיש לפסול את הודאתו כראיה. השופטים הסכימו כי הודאותיו של הנאשם - בפני המודיע, במהלך החקירה והליך ההסעה וההצבעה - כולן קבילות כראיה. הם לא מצאו כל הצדקה לטענות הנאשם בנוגע לאיומים מצד המודיע, וראו באופן מתן ההודאות אינדיקציה לבחירה חופשית. בנוסף, ציינו השופטים כי הנאשם קיבל את התרופות טרם מתן חלק מההודאות, דבר התומך עוד יותר בטענה כי מצבו הרפואי לא פגע באוטונומיית הרצון שלו. ההחלטה התקבלה על יסוד הקביעה כי ההודאות הושגו כדין, וטענות ההגנה נדחו.