עמ"ש 8324-06-19

תקציר

השופטים דחו את הערעורים שהובאו בפניהם, תוך שהם מסכימים עם פסקי הדין המנומקים היטב של בית המשפט קמא. התיק נסב סביב זיוף לכאורה של צוואה ופרשנות לחוק שפוסל אנשים שהורשעו בהסתרה או בתביעה על פי צוואה מזויפת מירושה. המערערת, שחתמה על מסמך המאשר מודעות לתוכנה של הצוואה בשנת 1996, טענה כי המשיבים זייפו את הצוואה. השופטים קבעו כי טענות המערערים כנגד ממצאי העובדה, הנוגעים למועד שנודע להם לכאורה על קיומה של הצוואה ותוכנה, אינן משכנעות. הם הדגישו כי ערכאות הערעור ממעטות להתערב במקרים כאלה וכי אין מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות את התערבותם. השופטים בחנו גם את מעמדם המשפטי של המשיבים, וקבעו כי גם אם יוכח כי הצוואה מזויפת, מעמדם כיורשים לא ייפגע בשל היעדר הרשעה והיעדר ראיות מספיקות לזיוף. בנוסף, הסכימו השופטים עם פרשנותו של בית משפט קמא לסעיף 5(א)(2) לחוק הירושה, הקובע כי אדם שהורשע בעבירות מסוימות הקשורות לצוואות נפסל מלרשת. השופטים הגיעו למסקנה כי לא נפלו טעויות בפסקי דינו של בית משפט קמא ודחו את הערעורים, תוך שהם מורים למערערת לכסות את הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורכי הדין.