ר"ע 217/83

תקציר

המשיב, שתבע הטבות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, ביסס את טענתה על הנזק שנגרם לבריאותה במהלך שהותה בהונגריה עד שנת 1943 בשל חששות ומתחים. המבקשת, שבחנה את תביעתה לפי חוקי הפיצויים הגרמניים, דחתה אותה בנימוק שמצוקותיה של המשיבה נגרמו על ידי הרשויות ההונגריות ולא על ידי גורמים גרמנים. בעוד בתי המשפט בישראל מקבלים בדרך כלל את הפרשנות הדומיננטית של המשפט הגרמני, הם עלולים לסטות ממנה במקרים חריגים, במיוחד כאשר השופטים הגרמנים עצמם אינם נוקטים גישה אחידה. החוק הגרמני ופסיקות בתי המשפט שלו מגבילים בדרך כלל את הפיצויים לקורבנות אלימות המבוצעת על ידי גורמים גרמניים. מאחר שתביעת המשיב מתייחסת להתנכלויות מצד הרשויות ההונגריות, ההחלטה לדחות אותה היא כדין. עם זאת, הפסיקה הגרמנית מכירה גם בנזק בריאותי הנובע מהחשש המוצדק של הקורבן מפני אלימות. בהנחה שבריחתה של המשיבה מהונגריה נבעה מחשש לכיבוש גרמני, תביעתה לפיצויים בגין נזק בריאותי תקפה אם תצליח להוכיח את הקשר הסיבתי. בית המשפט מקבל את קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי בריחתו של המשיב נבעה בחלקה מחשש זה. זאת ועוד, בית המשפט לא ימתח ביקורת על המשיב שלא המתין עד הכיבוש הגרמני, ומסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי נוכחותו של המשיב בארץ ישראל הייתה חלק ממעשה הרדיפה. לפיכך, ממליץ בית המשפט לדחות את ערעורו של המבקש ולקבל את החלטת בית משפט קמא. המבקש יכסה גם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.