תנ"ג 15442-11-09

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, ביקש המבקש, בעל מניות ומייסד חברת ש.ג. גולדן אנד סילבר בע"מ, רשות להגיש תביעה נגזרת כנגד מספר משיבים, לרבות קבוצת לבייב וחברות זרות, בטענה כי נכסי החברה קופחו במרמה. סיפור הרקע כולל הסכמים מ-2006 שבהם קבוצת לבייב הייתה אמורה להשקיע 15.6 מיליון דולר בשליטה בחברה, שהפעילה מכרות זהב בקירגיזסטן. מחלוקת התעוררה סביב החשד כי לבייב ומקורביו הפשיטו במכוון את החברה מנכסיה על ידי הערכת חסר של החברה ותיאום העברת זיכיונות הכרייה שלה לגורמים זרים הקשורים לממשלה הקירגיזית. המבקש טען לניהול כושל ולהפרת אמונים על ידי דירקטורים וטען לאובדן נכסי החברה במרמה, תוך שהוא טוען כי מעשיהם של המשיבים היו מכוונים ומכוונים להיטיב עם לבייב. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מבוססות לקשר של לבייב לחברות הזרות או להפקת תועלת מהן. ההגנה טענה כי פעולות ממשלתיות בלתי צפויות בקירגיזסטן הובילו לאובדן הנכסים, והצביעה על מערכת מושחתת המושפעת מהנהגת המדינה. חקירה פלילית שנערכה לאחר חילופי השלטון תמכה בטענות על התנהגות בלתי הולמת של הממשלה בתפיסת נכסים. יתר על כן, בית המשפט לא ראה כל רשלנות מצד הדירקטורים, שפעלו על פי ייעוץ משפטי בסביבה המשפטית הקירגיזית המורכבת. טענות המבקש לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש למרמה או לרשלנות על פי תקני התביעה הנגזרת. בנוסף, טעויות פרוצדורליות, כגון אי דרישה מספקת מהחברה עצמה להגיש תביעה נגד צדדים שלישיים, החלישו את התיק. לאור נקודות אלה, דחה בית המשפט את התביעה הנגזרת, בקובעו כי פעולות נושאי המשרה בחברה לא חרגו משיקול דעת עסקי סביר ומושכל, והחברה פעלה להשבת נכסים אבודים, בהתאם לאינטרס התאגידי.