בש"פ 4141/17
החלטה עליון
תקציר
הערעור, שנדון במקביל להליך העיקרי, מערער על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער עד תום ההליכים נגדו. המערער הואשם במספר סעיפים של סחיטה באיומים ובכוח. הדיון התמקד בשאלה האם יש די ראיות לכאורה להוכחת האישומים, במיוחד האישומים הרביעי והחמישי, והאם ניתן להקל בהחלטת המעצר למעצר בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט החליט לדחות את הערעור, גם אם תתקבל טענתו של המערער בדבר היעדר ראיות לכאורה לאישומים הרביעי והחמישי – מה שלא היה. קיימות ראיות רבות לכאורה לכל יתר סעיפי האישום, יחד עם עברו הפלילי המשמעותי של המערער ודו"ח מעצר שלילי, המצדיקים את השארתו במעצר. האישום הרביעי מתייחס לרימון שהושלך לעבר ביתו של לווה, והראיות לכך, אם כי לא בלי סתירות עקב עיכוב בחקירה, נמצאו מספיקות. האישום החמישי עוסק באיומים ובהשלכת בקבוקי תבערה, וגם הראיות, אף שלא היו בלתי ניתנות להדחה, סברו כי די בהן כדי לבסס ראיות לכאורה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שלא הסתמך על המלצת שירות המבחן להעביר את המערער למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו, נוכח אופיו האימפולסיבי והמניפולטיבי, חוסר האמפתיה והסיכון לפגיעה חוזרת. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה לעצור את המערער באופן שונה מנאשם שותף, שכן ניתן להבחין בין המקרים ביניהם. לפיכך נדחה הערר וצו המעצר עד תום ההליכים נשמר.
בש"פ 4141/17 לירון יחזקאל נ' מדינת ישראל, עליון (11.6.2017)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.