פ"א 56565-12-13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשני עררים הנוגעים לעבירות תכנון ובנייה. הערר הראשון הוגש על ידי ירון סמו, שיחד עם חברת לב האצולה הורשע בביצוע עבודות ושימוש בקרקע ללא האישורים הנדרשים. הערעור השני הוגש על ידי מדינת ישראל, בבקשה להחמיר בעונשם של העבריינים. שני הערעורים נדחו על ידי בית המשפט. השופט קבע כי הקנסות שהטיל בית המשפט המחוזי - 200 אלף שקל ללב האצולה ו-200 אלף שקל לירון סמו - נמצאים בטווח הענישה המתאים ומשמשים הרתעה ראויה, שהיא המטרה העיקרית של סנקציות על עבירות תכנון ובנייה. בית המשפט חזר על הכלל לפיו אין להתערב בעונשים שהוטלו על ידי בית משפט קמא, אלא אם קיימות נסיבות חריגות או טעות גסה, שלא היו קיימות במקרה זה. טענת המדינה לעונש כבד יותר בהתאם למשך העבירה לאחר דחיית כתב האישום, סתרה את תנאי הסדר הטיעון עליו הסכימה. השופט דחה גם את הטענות להבחנה בגזר הדין בין ירון סמו לאחיו, וכן את הטענה כי הקנס שהוטל על ירון סמו היה מופרז ביחס לקנס שניתן לחברה. גם טענת "האופק התכנוני" הנטענת, שהתבססה על מצגים בעל פה של ראש העירייה, נדחתה, שכן לראש העיר אין סמכות לשנות את ייעוד הקרקע. ככלל, בית המשפט מצא כי עונשו של בית המשפט המחוזי סביר ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בעבירות דומות, ולכן נדחו שני הערעורים.