תא"מ 49585-01-18

תקציר

התובעת, חברה המספקת שירותי ייעוץ קריירה וחיפוש עבודה, תבעה את הנתבעת, אחד מלקוחותיה, בגין הפרת הסכם שירות ביניהם. בהסכם נקבע כי התובע יסייע לנתבעת למצוא עבודה בתחומו והנתבעת תשלם לתובעת עבור שירותיה. התובע טען כי הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא הודיע להם כי מצא עבודה ולכן חייב להם את הפיצוי המוסכם. בנוסף, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בדמי השירות ובהוצאותיה. מנגד, הנתבע טען כי התובע לא מילא את חובתו לסייע לו במציאת עבודה בתחום ההיי-טק וכי החוזה היה מפלה ובלתי סביר. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, וקבע כי התובעת לא מילאה את חובתה לסייע לנתבעת באיתור תעסוקה הולמת ולא פעלה בתום לב במהלך המשא ומתן על החוזה. נמצא כי התובע הפר את תנאי ההסכם, ובפרט את אלה הנוגעים להפצת קורות החיים של הנתבעת ותמיכתה בתהליך חיפוש העבודה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי תביעת התובעת לפיצוי מוסכם אינה סבירה ודחה אותה. התובע גם לא הצליח להצדיק את דמי הרישום שנגבו מהנתבעת. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע לא נדרש לשלם לתובע סכומים נוספים מעבר לדמי הרישום שכבר שילם. התובע חויב בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 2,500 ₪.