ע"פ 17257-04-12

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בעבירה על סעיף 338(6) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בכך שלא נקט אמצעי זהירות נאותים עם כלב הרוטוויילר שלו, אשר נשך את המתלונן, מר רפאל סוסנה. האירוע התרחש כאשר המתלונן ביקר בביתו של המערער והותקף על ידי הכלב בסמוך לכניסה האחורית. בית משפט השלום מצא את המערער רשלן והטיל על המתלונן עונש הכולל מאסר על תנאי, קנס ופיצויים. הערעור על גזר הדין וגזר הדין מתמקד בערעור על ממצאי המהימנות של בית המשפט ועל גזר הדין. ההגנה טענה כי בית המשפט שגה בכך שנתן אמון מלא בעדותו של המתלונן וכי היו סתירות בהודעותיו. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בממצאים העובדתיים ובהערכות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר. עוד נטען, כי המשטרה לא תיעדה את זירת האירוע, ובכך גרמה נזק ראייתי למערער. בית המשפט הכיר בכך שתיעוד הזירה היה מועיל, אך הגיע למסקנה כי זכויותיו של המערער לא נפגעו. בהתייחסו לדיון הנורמטיבי הדגיש בית המשפט כי סטנדרט הטיפול הנדרש לפי סעיף 338(6) מבוסס על ערכים ואינטרסים חברתיים. במקרה דנן, כאשר מדובר ברוטוויילר מסוכן, הימנעותו של המערער מנקיטת אמצעי זהירות נאותים, כגון נעילת השער והשתקת הכלב, מהווה רשלנות. גם אם תתקבל גרסתו של המערער לאירועים, קבע בית המשפט כי ניכר היעדר אמצעי זהירות ראויים. באשר לערעור על גזר הדין, מצא בית המשפט כי הפיצוי והקנס מוצדקים בהתחשב באופי הפגיעות ובנסיבות העבירה. משכך, דחתה ערכאת הערעור את הערעור, ואישרה את ההרשעה ואת גזר הדין שגזר עליו בית משפט השלום.