ת"א 56499-05-17

תקציר

התובע, שהיה פושט רגל, טען כי הלווה לנתבעים 300,000 ₪, אך הם הכחישו את קיומה של עסקת ההלוואה. עדותו של התובע לא הייתה משכנעת, ואילו הסברי הנתבעים היו אפשריים ומשכנעים יותר. לפיכך, מצא בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו כנגד נתבעים 1 ו-3 בעניין ההלוואה. באשר לעילת התביעה, התובע טען כי קיבל את הצ'קים במהלך הפגישה בעכו, אך היו אי התאמות לגבי החתימות על הצ'קים. התובע החזיק פיזית בהמחאות אך לא היו לו החתימות הנדרשות לביסוס חזקה חוקית. התובע לא הצליח להוכיח את החתימות, ומשכך לא יכול היה לבסס את זכותו לתשלום ממגירת הצ'ק, נאש נאש, ואף לא יכול היה לאכוף תשלום מהממירים ברזילי וגואד. לפיכך, קבע בית המשפט כי גם התובע לא עמד בנטל המוטל עליו בתביעת השטר, ודחה את התביעה כנגד כל הנתבעים. עוד ציינה השופטת כי חוק אשראי הוגן עשוי להיות ישים, דבר שיטיל נטל נוסף על התובעת, אך לא התעמקה בו שכן הוא מיותר לאור התוצאה. התובע חויב לשלם הוצאות בסך 14,000 ₪ לנתבעים 1 ו-3, בהתחשב בהליך הממושך ובהתנהלות הנתבעים. זכות הערעור המשפטית נשמרה לשני הצדדים.