בד"א 82/15

תקציר

הערעורים בפני בית הדין הם על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב-יפו להרשיע את עורך דינו, הנאשם, בשורה של עבירות הנוגעות לאי פעילותו לטובת הלקוחה שלו, גב' שרון פנן, ולשימוש לרעה בכספיה. העובדות אינן שנויות במחלוקת. הנתבע קיבל כסף מפנאן לתשלום אגרות בית המשפט בגין פתיחת הליכים משפטיים, אך לא הפקיד את הכסף אצל בית המשפט. במקום זאת, הנתבע עיכב אסטרטגית את הכסף כדי לתקן ליקוי לכאורה בתביעה, מבלי ליידע את פנאן. כאשר נותקו יחסי עורך דין-לקוח, קיזז הנתבע את הכספים שקיבל בגין הוצאות משפט כנגד ההוצאות שלטענתו נגרמו לו בעבודה על התיק. הנאשם הורשע בעבירות הנוגעות למעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין, הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, וכן הלנת ושליחת יד בפיקדונות שלא כדין. נגזרו עליו ארבעה חודשי השעיה בפועל ו-12 חודשי השעיה על תנאי למשך שלוש שנים, לצד תשלומים של 7,000 שקל ו-1,000 שקל לפנאן ולמשרד, בהתאמה. הן הנאשם והן פנאן ערערו על ההחלטה. בית המשפט דחה את ערעורו של הנאשם על פסק הדין, בקובעו כי בית משפט קמא נימק די הצורך את הפגיעה בכבודו וכי ממצאיו העובדתיים בדבר אי יידוע פנאן מבוססים היטב. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם נגד הרשעתו בעבירה של העלמת כספים, וקבע כי יישום החוק על ידי בית משפט קמא היה נכון. באשר לעונש, אישר בית המשפט את ההחלטה, וקבע כי בית משפט קמא שקל את מכלול הטענות הרלוונטיות והטיל עליו עונש קל. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר פסיקת הוצאות לפנאן, שכן החוק מסמיך את בית המשפט לעשות כן לפי שיקול דעתו. בערעורו של פנאן נטען כי עונשו של בית משפט קמא היה קל מדי. עם זאת, ציין בית המשפט כי קיימים פסקי דין אחרים עם עונשים דומים ואף קלים יותר בגין עבירות דומות וכי בית המשפט קמא הפעיל את שיקול דעתו כראוי. עם זאת, בית המשפט מצא כי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, העונש צריך להיות מרתיע יותר. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעורו של פנאן, והגדיל את תקופת ההשעיה לשנים עשר חודשים, תוך שמירה על יתר העונשים. ההחלטה נכנסה לתוקף ביום 1.1.2016 ואפשרה לנתבע זמן להיערך ולהימנע מפגיעה בלקוחותיו. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים.