ע"א 460/74

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לערעור על החלטה שדחתה תביעת חייל לפיצויים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, בגין פגיעה ברגל שנגרמה במהלך קטטה עם חייל אחר בעת שירות פעיל. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ויטקון, קבעה כי המערער לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין שירותו הצבאי לבין הקטטה. הודגש כי פגיעה שנגרמה עקב התנהגות בלתי הולמת או השתתפות במעשה אסור עדיין יכולה להיות זכאית לפיצוי, אך על התובע לבסס קשר כלשהו בין השירות לבין תחילת הקטטה. מאחר שלא הובאו ראיות הקושרות את הסכסוך לשירותו של המערער, נדחה הערעור לפיצויים. השופט עציוני, בדעה חולקת, דגל בפרשנות מקלה יותר של החוק. הוא טען כי יש להניח כי פגיעה שנגרמה במהלך השירות נגרמה כתוצאה מהשירות, ולהעביר את נטל ההוכחה למדינה. עציוני סבר כי אין צורך להוכיח קשר ישיר בין השירות לבין הקטטה, וכי די בנסיבות הפגיעה כדי להצדיק פיצוי. לדברי עציוני, יש לפרש את החוקים הסוציאליים בנדיבות לטובת הנפגעים, ועל המדינה לשאת באחריות לפגיעות הקשורות סיבתית לשירות הצבאי.