ע"א 238/73

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את החלטת בית משפט השלום ליתן צו מניעה זמני נגד המשיבים, האוסר עליהם להפעיל מסעדה או כל עסק מזון באזור פתח תקווה. התחייבות זו הייתה חלק מהסכם מכר, בגינו שילמו המערערים סכום משמעותי, והיה מוצדק להגן על האינטרסים של המערערים. בית המשפט הדגיש כי ההתחייבות הייתה סבירה והוגנת, ומטרתה העיקרית הייתה להגן על זכויותיה הלגיטימיות של המערערת לאחר רכישת העסק. היעדר מסגרת זמן של ההתחייבות לא נחשב בלתי סביר, שכן הוא התמקד בשטח הגיאוגרפי, שהיה נחוץ לשמירה על האינטרסים של המערערת. זאת ועוד, טובת הציבור לא נפגעה מהגבלה זו, מה גם שהיא חלה רק על אזור מסוים, והמשיב יכול היה לפעול במקום אחר. בית המשפט שקל גם את פוטנציאל הנזק שייגרם למערערת אם ההתחייבות לא תקויים, לרבות אובדן הלקוחות והקושי לכמת נזק זה מבחינה כספית. בסופו של דבר, צו המניעה הזמני נשמר עד לדיון האחרון, ונפסקו למערערת הוצאות בסך 1,500 ל"י.