ע"א 61/76

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לניסיונו של עורך דין לבטל את הרשעתו בעבירות מס, באמצעות הגשת שורה של תביעות אזרחיות נגד עדים שהעידו נגדו במשפט הפלילי המקורי. עורך הדין טען כי עדויות העדים שקריות ומזויפות, וביקש הצהרה על כך, שבכוונתו להשתמש בה כעילה למשפט חוזר. בית המשפט העליון דחה את ערעורו, והסכים עם דחיית טענותיו על ידי בית המשפט המחוזי. על פי חוק בתי המשפט, ניתן לבקש משפט חוזר על סמך ראיות חדשות, אך בית המשפט פירש את הסעיף הרלוונטי כפסק דין פלילי ולא אזרחי. בית המשפט הדגיש את ההבדל באמות המידה הראייתיות בין משפט אזרחי למשפט פלילי, ואת הפוטנציאל לשימוש לרעה בהליך כדי לאפשר משפט חוזר על סמך ראיות שלא היו זמינות או שלא האמינו להן במשפט המקורי. בנוסף, הדגיש בית המשפט את הצורך להגן על עדים מפני הטרדה, ואת המנגנונים הקיימים לטיפול בעדות שקר, שהם באחריות היועץ המשפטי לממשלה. החסינות המוענקת לעדים בתביעות נזיקין הורחבה גם לתביעות הצהרה, כדי להבטיח את נכונותם להעיד במשפטים פליליים. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער מהווים ניצול לרעה של ההליך, ודחה את הערעור ופסק למשיבים הוצאות בסך 15,000 ליש"ט.