ע"פ 767/77

תקציר

במרכזה של הפרשה עומד המערער, עו"ד שלמה בוחבוט, שהורשע בעבר בעבירה על סעיפים מסוימים בפקודת הסמים המסוכנים ובפקודת החוק הפלילי. בוחבוט נידון תחילה לשלוש שנות מאסר, אך עונשו הופחת בעקבות ערעור. בית המשפט המחוזי המליץ לבוחבוט לעבור שיקום, אותו השלים בהצלחה. עם זאת, שירות המבחן פנה לבית המשפט וקבע כי בוחבוט חזר בו והפסיק לשתף איתם פעולה. השאלה שעמדה בפני השופטים הייתה האם בית המשפט יכול להטיל עונש חדש על בוחבוט, בהתחשב בכך שכבר נגזר עליו בעבר עונש בגין אותה עבירה. השופט שמגר קיבל את הערעור וקבע כי לבית המשפט אין סמכות להעניש את בוחבוט פעמיים על אותו מעשה. הם פירשו את הוראות החוק הרלוונטיות והגיעו למסקנה כי המחוקק לא התכוון שאנשים ייענשו פעמיים. השופט אשר והשופטת בן-פורת הסכימו עם פרשנותו של השופט שמגר, והדגישו את הצורך ביציבות החוק. הם המליצו למחוקק לבחון מחדש סוגיה זו ולהבהיר את התקנות הרלוונטיות. השופטים הסכימו כי הפעולה המתאימה היא לבטל את מאסרו על תנאי של בוחבוט וכי כל פעולה נוספת תגרור סיכון כפול. ההחלטה מדגישה את חשיבותה של מערכת משפט יציבה ומציעה למחוקק לתקן את פקודת המבחן כך שתיתן מענה יעיל לסוגיה זו.