בש"א 5711/08

תקציר

פסק דין זה, שניתן על ידי השופט פול סטארק ב-13 ביוני 2008, מתייחס לתביעת גירושין שהגיש אב נגד אם, לרבות סוגיית מזונות הילדים. המחלוקת המרכזית היא האם לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בעניין מזונות הילדים, כאשר האב טוען כי לבית הדין הרבני יש סמכות לכך. עם זאת, האם טוענת כי הליכי הגירושין משפיעים על האובייקטיביות של החלטות בית הדין הרבני בעניין מזונות הילדים. פסיקות קודמות של בית המשפט העליון, כמו בפרשת גבעילי, קובעות כי הורים יכולים להגיש בכל עת תביעה חדשה למזונות ילדים בפני בית משפט אזרחי, בנפרד מהליכי גירושין. זאת על מנת להבטיח כי צרכי הקטינים נשקלים באופן עצמאי. בדרך כלל, תביעה למזונות בבית המשפט לענייני משפחה נחשבת נפרדת מהליכי גירושין. עם זאת, במקרה זה, מכיוון שהסכם הגירושין כלל את פסק הדין למזונות, הוא הפך לסכום מוסכם בין הצדדים, ובכך נוצר קשר בין שני הנושאים. השופטת מודה כי בתחילה נראה היה כי התקיימו הדרישות לדיון נפרד במזונות ילדים, כפי שהותוו בפסק דין דאובה. עם זאת, הכללתו המאוחרת של פסק הדין בהסכם הגירושין שוללת זאת, והופכת את התביעה למזונות ילדים לתלויה בהליך הגירושין. משכך, השופט קובע כי לא ניתן להיעתר לבקשת האב, והתביעה נדחית. יש לציין כי אין צו להוצאות, והשופט קובע דיון כדי לארגן ראיות לתיק נוסף.