ב"ל 65452-03-18

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה עוסק בתביעתו של נהג אוטובוס (להלן: "התובע") אשר נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. התביעה נוגעת להכרה בפגיעות נוספות שלא הוכרו בתחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"). **הרקע העובדתי:** * התובע, נהג אוטובוס, היה מעורב בתאונת דרכים רבת-משתתפים ביום 20.11.2016. * הנתבע הכיר בתאונה כתאונת עבודה והכיר בפגיעות בחזה, בגב תחתון, באצבע 3 בכף רגל שמאל ובצוואר. * הנתבע דחה את טענות התובע להכרה בפגיעות נוספות, ובהן בקע מפשעתי ומחלה לבבית (אף שפסק הדין מתמקד כעת בפגיעות בברכיים ובבעיות אורולוגיות). * בהמשך, הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעות בברכיים ולבעיות אורולוגיות (אי שליטה במתן שתן). **המסגרת המשפטית וההליכים:** 1. **מינוי מומחים:** בית הדין מינה שני מומחים: * **ד"ר דב אנגלשטיין (אורולוג):** לבחינת הליקוי האורולוגי והקשר הסיבתי לתאונה. * **ד"ר דוד אנגל (אורטופד):** לבחינת הליקוי בברכיים והקשר הסיבתי לתאונה. 2. **חוות דעת מומחים:** * **ד"ר אנגל (אורטופד):** קבע כי הנזקים בברכיים הינם ניווניים ולא נגרמו או הוחמרו בתאונה. הוא ציין כי שינויים ניווניים בברכיים נראו כבר בצילומים משנים 2011 ו-2015, עוד לפני התאונה. למרות זאת, הוא המליץ להכיר ב"החמרה זמנית" של הכאב בברכיים בעקבות התאונה, אך הדגיש כי תרומת התאונה לליקויים בברכיים ולטיפולים שבוצעו אינה משמעותית. * **ד"ר אנגלשטיין (אורולוג):** קבע כי על פי התיעוד, לא הוכחה הפרעה במתן השתן הקשורה קשר סיבתי לתאונה. הוא הצביע על כך שהתלונה על איבוד שתן אינה קשורה לתאונה, שכן לא החלה מיד לאחריה, אינה רציפה, ואינה מיוחסת על ידי המטופל לתאונה. בנוסף, הוא ציין כי לא הייתה פגיעה משמעותית בגב התחתון בעת התאונה שיכולה הייתה לגרום להפרעה במתן שתן, וכי הטיפול הרפואי שניתן היה בעיקר עקב הגדלה שפירה של הערמונית. 3. **שאלות הבהרה:** התובע ביקש הבהרות ממומחי בית הדין. חלק מהשאלות התקבלו, והמומחים השיבו עליהן, כאשר גם בהרחבה, ד"ר אנגלשטיין אישר כי אין מקום לשנות את מסקנתו לגבי הקשר הסיבתי, וד"ר אנגל אישר כי הכאב בברכיים הוא תוצאה של מצב קודם, אם כי הכיר בהחמרה זמנית. **עמדת התובע:** * התובע טען כי אלמלא התאונה, היה ממשיך לעבוד עוד מספר שנים. * הוא טען כי מצבו הבריאותי לפני התאונה היה טוב מאוד, ללא בעיות בריאותיות. * הוא הדגיש כי העובדה שהתאונה היא גם תאונת דרכים אינה אמורה לפגוע בזכויותיו. * לטענתו, המומחים התעלמו מ"עברו הנקי", ולא נתנו משקל מספק לחוות דעת ראשוניות שקשרו בין התאונה לתלונות על אי שליטה בשתן, וכן התייחסו באופן שגוי לממצאי בדיקות בנוגע לפגיעות בעמוד השדרה. **עמדת הנתבע (המוסד לביטוח לאומי):** * הנתבע טען כי המומחים השיבו על שאלות ההבהרה בצורה מנומקת ומקצועית, וקבעו כי לא קיים קשר סיבתי. * לפיכך, יש לאמץ את חוות הדעת ודין התביעה להידחות. **הכרעת בית הדין:** 1. **משקל חוות דעת מומחים:** בית הדין הדגיש את ההלכה הפסוקה, לפיה הוא מייחס משקל רב לחוות דעת מומחים שמונו על ידו, בשל אובייקטיביות הנאמדת כגבוהה יותר. חוות דעת כאלו נחשבות ל"אורים ותומים" אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. 2. **ניתוח חוות הדעת:** בית הדין בחן את חוות הדעת של שני המומחים וקבע כי: * **ד"ר אנגל (אורטופד):** קבע כי הנזקים בברכיים הם ניווניים, לא קשורים לתאונה, ואף קדמו לה. ההכרה היחידה היא בהחמרה זמנית של הכאב. * **ד"ר אנגלשטיין (אורולוג):** קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין אי שליטה במתן שתן לבין התאונה, וזאת בהתבסס על מועד הופעת התלונה, אופייה, והעדר פגיעה משמעותית בגב התחתון. 3. **התמודדות עם טענות התובע:** בית הדין דחה את טענות התובע בסיכומיו. נקבע כי תשובות המומחים היו ברורות וחד משמעיות, והמסקנות הרפואיות אינן מצדיקות התערבות של בית הדין. בית הדין ציין כי התובע לא ביקש לפסול את חוות הדעת או למנות מומחה אחר. 4. **תוצאה:** לאור קביעות המומחים, ובהתאם להלכה הפסוקה בנוגע למשקל חוות דעת מומחים, בית הדין דחה את התביעה. 5. **הוצאות:** ככל מקובל בתיקים בתחום הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **מעמד מומחה בית הדין:** פסק הדין מדגיש את מעמדו המרכזי של מומחה בית הדין כאמצעי ראייתי מרכזי בהכרעה בסוגיות רפואיות מורכבות. האמון הרב שבית הדין נותן במומחים אלו בא לידי ביטוי בכך שרק במקרים חריגים בלבד יסטה בית הדין מקביעותיהם. * **נטל ההוכחה והקשר הסיבתי:** פסק הדין ממחיש את נטל ההוכחה המוטל על התובע להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעות הנטענות. המומחים הרפואיים, אשר נדרשים להכריע בשאלת הקשר הסיבתי, מתבססים על חומר רפואי, בדיקות, ותיעוד התפתחות המצב הרפואי. * **הבחנה בין החמרה זמנית לליקוי קבוע:** ההכרה בהחמרה זמנית של מצב קיים (כאב בברכיים) שונה מהכרה בליקוי קבוע או החמרה קבועה כתוצאה מהתאונה. פסק הדין מדגים כיצד גם אם ישנה השפעה כלשהי של התאונה על תחושת הכאב, הדבר אינו בהכרח מוביל להכרה בליקוי משמעותי הנובע מהתאונה עצמה. * **חשיבות התיעוד הרפואי:** חוות דעת המומחים התבססו במידה רבה על התיעוד הרפואי הקיים, הן לפני והן לאחר התאונה. היעדר תיעוד של תלונות ספציפיות לפני התאונה, או תיעוד המעיד על מצב קודם, שימשו בסיס לקביעת העדר קשר סיבתי. * **היבטים פרוצדורליים:** פסק הדין מתייחס גם להיבטים פרוצדורליים, כגון ההליכים של הגשת שאלות הבהרה למומחים, והדחייה של בקשות מסוימות, תוך שמירה על עיקרון היעילות והמניעה מסחבת מיותרת. בסופו של דבר, פסק דין זה משקף את האופן שבו בתי הדין לעבודה מכריעים במחלוקות רפואיות, תוך הסתמכות משמעותית על חוות דעת מומחים, ובחינה קפדנית של נטל ההוכחה הנדרש להוכחת קשר סיבתי.