ע"פ 5751/98

תקציר

שלושת המערערים היו מעורבים במרדף מכוניות מהיר עם המשטרה, שהסתיים במעצרם בגין שורה של עבירות, לרבות נהיגה בחוסר זהירות, התנגדות למעצר וניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (שבוצעו על ידי המערער מס' 3, הנהג). השאלה המרכזית בערעור היתה, האם יש לראות במערערים 1 ו-2, שהיו נוסעים ברכב, כמבצעים משותפים של עבירת הנהיגה בחוסר זהירות. בית המשפט העליון קבע כי שלושת המערערים היו שותפים לתוכנית פלילית מתוכננת באופן ספונטני לחמוק ממעצר, ועדויותיהם ומעשיהם הכוזבים המתואמים במהלך המרדף העידו על שותפותם בביצוע העבירות. השופט קדמי, בחוות דעת חולקת, טען כי הראיות אינן מוכיחות די הצורך את קנוניית הנוסעים עם הנהג וכי נוכחותם ברכב לבדה אינה מספיקה כדי להרשיע אותם כעבריינים משותפים. עם זאת, הרוב אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי העובדות והראיות הנסיבתיות תומכות במסקנה של אחריותם המשותפת. משכך, נדחו ערעוריהם של המערערים 1 ו-2 על הרשעתם בנהיגה בחוסר זהירות, ועונשם נותר על כנו. בתוך כך, נדחה גם ערעורו של המערער מס' 3, וחילוט רכבו, ששימש לביצוע העבירות, אושר.