רע"א 4014/10

תקציר

בפסק הדין אישר בית המשפט את החלטתו לדחות תביעה מיום 3.8.2010, שהתבססה על אי תשלום אגרה נדרשת, ובכך סיים את ההליך. למרות שבית המשפט קמא רמז כי ההליכים עשויים להתחדש עם תשלום או החלטה שונה מבית הדין לערעורים, הדחייה הראשונית סגרה למעשה את התיק. החלטה זו מתיישבת עם פסיקה קודמת, ומדגישה כי ערעורים על החלטות ביניים חייבים להיות מתומצתים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. במקרה זה, הפיטורים נבעו מסירוב להעניק פטור מאגרה, שכן המבקש לא הביא ראיות מספיקות לאי כושר כלכלי לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. התקנות תומכות בגביית אגרות כדי להבטיח פעילות יעילה של בתי המשפט ולהרתיע מפני תביעות סרק, תוך איזון בין זכות הגישה לערכאה למי שאינו מסוגל באמת לשלם. חוסר השקיפות של המבקשת בנוגע לכספיה, לרבות חשבונות בנק לא ידועים והשמטת ניסיונות להבטחת הלוואות, החלישו את תביעתה לפטור מתשלום. בעוד שהרשם התאים את הפיקדון הנדרש בערעור, צוין כי החלטה זו התבססה על מסמכים חדשים שלא הוצגו במשפט המקורי. כתוצאה מכך, הבקשה לפטור מאגרה נדחתה, ללא הוצאות מההחלטה שהתקבלה ביום 21.9.2010.