ע"א 794/86

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי המחייבת את המערערת לפצות את המשיבים בגין גודל מגרש שהוצג כוזב ברכישת קוטג'. המערערת בנתה קוטג'ים על מגרשים עם חלוקה שווה משתמעת, אך המשיבים גילו כי גינתם קטנה משמעותית מזו של שכן בשל מיקומה הפינתי. בית המשפט מצא כי המערערת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא גילתה אילוצים תכנוניים מיוחדים שצמצמו את שטח הגן של המשיבים. אי הגילוי הפר את סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, הכוללים בחוזים, חובות תום לב. למרות שהמערערת טענה כי התביעה התבססה על מצג שווא בלבד ולא על חוסר תום לב, בית המשפט הבהיר כי העובדות שהוצגו תומכות בשתי הטענות. המערערת טענה כי בית המשפט לא היה צריך לפסוק בחוסר תום לב שכן הדבר לא נאמר במפורש בטענות המקוריות, אך בית המשפט ציין כי העובדות הדרושות לקביעה כזו אכן התקיימו במהלך ההליכים. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את ערעור החבות, והסביר כי טענות "מצג השווא" ו"חוסר תום לב" קשורות זו בזו. עם זאת, בית המשפט שינה את חישוב הפיצויים, והגיע למסקנה כי יש להצמיד את הפיצוי בגין הקרקע המופחתת למועד התשלום העיקרי ולא לתשלום הסופי. למרות טענות נגדיות שונות על סכום הפיצוי, בית המשפט לא ראה סיבה לשנות את הסכום המקורי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. כתוצאה מכך, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו ברובם, כאשר כל צד נושא בהוצאות המשפט שלו.