ת"א 47523-05-14

תקציר

התיק נסוב סביב הבטחה של הרשות המקומית, רשות מקרקעי ישראל ועמידר למשפחת דוידי, למסור שתי חלקות מגורים בתמורה להסכמתם להפקיע את חלקת החצי-קרקע שלהם, שכללה בניין מגורים. משפחת דוידי הסתמכה על ההבטחה ולא התנגדה להפקעה. עם זאת, הרשויות לא עמדו בהבטחתן, והמשפחה קיבלה רק חלקה אחת. שנים לאחר מכן גילתה המשפחה כי החלקה השנייה נמכרה לצד שלישי. לאחר מכן הגישה משפחת דוידי תביעת רשלנות נגד הוועדה המקומית, המועצה האזורית, רשות מקרקעי ישראל, משרד השיכון ועמידר, בדרישה לקבל פיצוי על החלקה השנייה, שלא נמסרה להם. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקיבל את תביעתם בחלקה נגד הוועדה המקומית. הוועדה המקומית חויבה לשלם לתובעים פיצויים בגין הפקעת חלק מאדמתם ששטחה 750 מ"ר, בתוספת שווי בית המגורים היושב עליה. סכום זה הסתכם בסך כולל של 1,624,800 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד קבע בית המשפט כי על התובעים לפנות את הקרקע בתוך שישה חודשים מיום קבלת הפיצוי. התביעה נגד הנתבעים האחרים נדחתה מחמת התיישנות. עם זאת, בית המשפט הטיל הוצאות משפט גבוהות ושכר טרחת עורך דין על כל הנתבעים, לרבות אלה שכנגדם נדחתה התביעה, בשל חוסר תום לב, רשלנות וניצול פערי כוחות. הוועדה המקומית חויבה לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 200,000 ₪, ואילו הנתבעים האחרים חויבו לשלם 15,000 ₪ כל אחד.