ת"א 1879-05-23

תקציר

בית המשפט מינה מומחה רפואי להערכת נכותו של תובע עקב תאונת דרכים. הנתבע ביקש את פסילת המומחה, בנימוק של שני טעמים: ראשית, חוסר מומחיותו הנטען של המומחה, ושנית, המומחה הכין את חוות דעתו מבלי לעיין בחומרים שנשלחו על ידי הנתבע. בית המשפט מצא כי די ברקע האקדמי של המומחה ובניסיונו המעשי כדי להכשיר אותו כמומחה. עוד נמצא כי עיתוי בקשת הנתבע, שהגיע לאחר שהמומחה נתן את חוות דעתו, יצר רושם של ניסיון להשפיע על ממצאי המומחה. לפיכך, טענה זו נדחתה. באשר לטענה השנייה ציין בית המשפט כי חוות דעת מומחה צריכה להתבסס על תשתית עובדתית מלאה ובלתי משוחדת. הנתבע טען כי המומחה לא עיין במאות מסמכים שנשלחו אליו, דבר שעשוי היה להשפיע על חוות דעתו. המומחה ציין כי מסמכים אלה לא הגיעו אליו, וכי חוות דעתו מבוססת על ניסיון קליני. עם זאת, בית המשפט חשש כי עמדת המומחה נראית "נעולה", וכי הצגת חומרים חדשים לא צפויה לשנות את דעתו. בנוסף, השתמש המומחה בשפה פוגענית בתשובתו לבא כוח הנאשם, דבר המצביע על היעדר משוא פנים פוטנציאלי. בהתחשב בנסיבות אלה, החליט בית המשפט לפסול את המומחה. ההחלטה התקבלה מבלי להטיל ספק במומחיותו או מקצועיותו של המומחה, אלא יוחסה לסוגיות פרוצדורליות ולהתנהלות המומחה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של המומחה הוא של צד חסר עניין, וכל משוא פנים נתפס עלול להשפיע על תוקפן של המסקנות ועל הניטרליות הכוללת של ההליך. לפיכך, חוות הדעת של המומחה נפסלה, ובית המשפט ימנה מומחה חלופי.