דב"ע נב/42 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו בעניין עובד שהוצא לחל"ת על ידי ועדת הפרטה בעקבות חילוקי דעות עם הממונים עליו. הוועד החליט להוציא את העובד לחופשה ללא הסכמתו לתקופה של 9 חודשים, עליה ערער העובד בבית הדין האזורי. בית הדין פסק לטובת העובד, וקבע כי החלטת הוועדה אינה חוקית ומחייבת את המעסיק לשלם לעובד את מלוא שכרו עבור התקופה הנדונה. הן המעסיק, שטען כי לוועד סמכות לקבל החלטה כזו, והן העובד, שביקש פיצוי נוסף והוצאות משפט גבוהות יותר, ערערו על החלטת בית הדין האזורי. בית הדין לערעורים אישר את פסק דינו של בית הדין האזורי, וקבע כי ועדת ההפרטה חרגה מסמכותה בכך שהוציאה את העובד ללא הסכמתו לחל"ת, שכן נוהג זה אינו מעוגן בהסכם הקיבוצי הרלוונטי או בכל הסכם קיבוצי ידוע אחר, למעט במקרים של עבירות משמעת חמורות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי החלטת הוועדה אינה מהווה "השעיה" במובן המשפטי, והבהיר כי לא יהיה זה ראוי להחזיר את התיק לוועדה בשל הזמן הרב שחלף מאז החלטתה הראשונית. בית הדין לערעורים פסק גם בעניין חלוקת הוצאות המשפט, וקבע כי הצד הזוכה זכאי להן בדרך כלל, וכי הסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי היה סביר. לבסוף, בית הדין קבע כי העובד זכאי לסכום פיצוי קצוב ולא לפסק דין הצהרתי בגין השכר שלא שולם.