דב"ע נא/5 - 2

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה מורכב הנוגע לטיבם של יחסי העבודה בין בעל פאב, המשיב, לבין "שף", המערערת, שתנאיו לא הסכימו על תנאיו. הערעור עסק בתקופת ההעסקה ובהסדר השותפות שלאחריה, והתמקד במספר סוגיות מרכזיות. ראשית, בית הדין קבע כי יחסי עובד מעביד בתקופה הראשונה, מדצמבר 1986 ועד פברואר 1987, מזכים את המערערת בשכר מינימום כקבוע בחוק, ולא בשכר הממוצע במשק, שכן הסכום לא נקבע מראש. בית המשפט נימק זאת בכך שהמערערת לא הביאה ראיות מספיקות לקביעת שכר ראוי גבוה יותר. שנית, בית המשפט בחן את טיב הקשר בתקופה השנייה. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית הדין האזורי כי מדובר בשותפות ולא ביחסי עבודה, המבוססים על מעשיו וכוונותיו של המערער, ומשכך המערערת אינה זכאית לשכר בגין תקופה זו. שלישית, בית הדין הבהיר את החזר ההוצאות, וקבע כי בעוד שלבית הדין לעבודה סמכות לדון בהוצאות הקשורות לעבודה במסגרת יחסי עובד-מעביד, אין לו סמכות להתערב בעניינים הקשורים לתקופת השותפות. לבסוף, פסק בית הדין בעניין פדיון ימי החופשה, וקבע כי המערער זכאי לשלושה ימי חופשה בהתחשב במשך עבודתו. יצוין, כי בית המשפט הפחית את פיצויי הלנה בגין מחלוקות אמיתיות בין הצדדים והורה למערערת לפצות את המשיב בהוצאות בסך 1500 ₪ בתוספת מע"מ.