ע"א 196/90

תקציר

בתיק משפטי ממושך שעסק בחוק התכנון והבניה, דן בית המשפט העליון בערעורים הנוגעים לפרויקט בנייה בו נקלעה המשיבה, חברה קבלנית לבנייה, בעיכובים בשל רשלנות הן של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה והן של הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות. החברה ביקשה לשלב מבנים מסחריים באזור מגורים, דבר שדרש שינויים בתוכניות שאושרו בתחילה אך בהמשך הוטלו בספק בשל בעיות פרוצדורליות ובטיחותיות שונות. הוועדה המקומית, לאחר שקיבלה מידע שגוי על התליית התוכנית, עיכבה את הוצאת היתר הבנייה, מה שגרם למשיבה לעתור לבג"ץ. בג"ץ פסק לטובת המשיב, הורה לוועדה המקומית להוציא את ההיתר ואסר על המשך הדיון בהשעיית התכנית. רשלנות הוועדות נבעה מכך שלא צפו וקטנו נזקים כספיים מאיחור בבנייה, וכתוצאה מכך חבות נזיקית. למרות התנגדות שתי הוועדות, בית המשפט מצא אותן אחראיות במשותף וחייב את המשיב בפיצוי, אם כי בסכום מופחת ממה שנטען בתחילה, בשל היעדר ראיות מלאות לגבי נזקים מסוימים. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך הדגשת ההקפדה על חובות סטטוטוריות וחיזוק הטענה כי ניתן להטיל אחריות על רשויות השלטון בגין רשלנות בביצוע סמכויות סטטוטוריות. פסק הדין הדגיש כי היעדר עמידה בתנאים מוקדמים מצד המשיב אינו מהווה הגנה תקפה לוועדות, נוכח אי מתן מענה לכך בהליכים קודמים, דבר המבסס עוד יותר פעולה שיפוטית המונעת דיון חוזר בטענות אלה.