ע"א 8382/06

תקציר

בבחינת הערעורים והמסמכים, קבע בית המשפט כי פסק הדין הראשוני בעניין כהן בוטל בחלקו, אך אושר לטובת מגדל, ודחה את ערעורה הנגדי של מגדל. הערעורים ערערו במידה רבה על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המקורי, שאושרו. עם זאת, מספר נושאים ראויים לחקירה נוספת. בתחילה מצא בית המשפט כי חוזה המכר בין כהן לבוטח התפתח להלוואה המובטחת במשכון. החלטה זו התבססה על הראיות שהצביעו על כוונת הצדדים לבנות את ההסכם כהלוואה מובטחת ולא כמכירה, כפי שעולה ממסמכים שונים: כתב התחייבות, שטר משכון והתנהלות הצדדים. בית המשפט הסכים עם הקביעה הקודמת לפיה הזכויות בנכס שועבדו להבטחת ההלוואה של כהן ולא הועברו במכירה על הסף, ובכך ביטל את טענתו של בוטח לזכויות הרחבה בדרך של מכירה. כמו כן, נבחנו סכום החוב ואופן התשלום, כאשר בית המשפט נתן תוקף לחישוביו של בית משפט קמא לפיהם מדובר בחוב של 140,000 דולר והעריך את זכויות הרחבת הנכס ב-160,000 דולר, ובכך סילק את החוב אך לא פיצה את בוטח על מלוא הסכום החייב. עם זאת, בוטח היה זכאי ליתרת תביעה בסך 713 אלף שקל מכהן כנושה לא מובטח. חשוב לציין כי בית המשפט החליט כי למשכון הרשום של מגדל יש עדיפות על פני טענתו הבלתי אפקטיבית של בוטח, שכן בוטח לא הבטיח משכון תקף באישורי המינהל הנדרשים. לפיכך, מגדל שמרה לעצמה זכויות בכספים מפדיונות נכסים. ערעורו של בוטח התקבל בחלקו, והסיר צווי הוצאות קודמים נגדם, אך הערעור הנגדי של מגדל להוצאות נדחה, והטיל על מגדל את האחריות לפיקוח שלה על רישום המשכון. בסופו של דבר נדרש כהן לשלם לבוטח שכר טרחת עורך דין, ובכך הסתיים הסכסוך המשפטי הממושך.