ת"א 35785-03-16

תקציר

המחלוקת נסובה סביב חישוב פיצויי ההפקעה המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת זכויותיהם בחלקות קרקע. נקודות המחלוקת העיקריות הן היקף הפיצוי הקרקעי לו זכאים התובעים ואופן הערכת שווי פיצוי זה. בית המשפט שואף להבטיח כי התובעים יוצבו באותו מצב בו היו מחזיקים אלמלא ההפקעה, מבלי לשפר או להרע את מצבם. על פי פקודת הקרקעות, הפיצוי נקבע על ידי הערכת שווי השוק של הנכס בעת ההפקעה על בסיס עסקה מרצון. בית המשפט מכיר בשלוש שיטות לחישוב הפיצויים: שווי הון נומינלי עם דמי חכירה אבודים, שווי הון נומינלי עם ריבית שנתית לא צמודה ושווי הון נומינלי עם הצמדה וריבית. התובעים בחרו לבחור באפשרות הראשונה, הכוללת את סעיפים 12 ו-13 לפקודה. מאחר שהתובעים מבקשים פיצוי בגין הפקעת זכויותיהם בחלקות קרקע, קובע בית המשפט כי הם זכאים לקבל 25% מהפיצוי בקרקע חלופית ואת היתרה בפיצוי כספי. זאת, בהתבסס על פסקי דין קודמים הנוגעים לאותן חלקות שהופקעו ולעקרון השוויון. עוד קובע בית המשפט כי החישוב צריך להתחיל ממועד ההחזקה - 1.1.1989, ולקבוע את דמי החכירה האבודים על פי אמות המידה שנקבעו בפסק דין קודם (עניין איסמעיל). הנתבע נדרש להכין שומה נגדית המבוססת על סעיפים 12 ו-13(1) לפקודה ולהציגה בתוך 60 יום. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ולא ניתן צו להוצאות בהתחשב בנסיבות. התיק נקבע לדיון נוסף ב-8 במרץ 2020.