ת"א 7753/06

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה היא האם עומדת לתובעים הזכות לדרוש את פינוי הנתבע מנכס לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין. הורי התובעים שכרו את הנכס כדיירים מוגנים ולאחר מותם ירשו התובעים זכויות דיירות מוגנות. הנתבע, שטען כי רכש את הנכס, תבע צד שלישי, יאסר אלראזם, והשיג פסק דין לטובתו לפינויו. לאחר מכן עתרו התובעים לעכב את ביצוע פסק הדין והגישו תביעה נפרדת לביטול פסק הדין, שבסופו של דבר הצליחה. תביעת הפינוי הנוכחית נובעת מסירובה של הנתבעת לפנות את הנכס לאחר פסק הדין. בית המשפט פוסק לטובת התובעים, מורה על פינוי הנתבע ופוסק הוצאות ושכר טרחת עורך דין. השאלה המרכזית היא האם התובעים החזיקו בנכס לפני תפיסת הנתבע, ובית המשפט מסיק שכן. מהראיות עולה כי התובעים, או באי כוחם, החזיקו במפתחות הנכס, וחשבונות העו"ש של הנכס היו על שמם. טענתו של הנתבע כי רכש את הנכס לא הוכחה, ועדותו לא הייתה עקבית ולא משכנעת. כמו כן, הנאשם פלש פעמיים לנכס בניגוד לצווי בית משפט. בית המשפט קובע כי הנתבע מעולם לא החזיק כדין בנכס ולכן חל סעיף 19 לחוק המקרקעין, המחייב את השבת המצב לקדמותו. בקשת התובעים לאיזון זכויות לפי סעיף זה נדחית, שכן בית המשפט אינו מוצא טעם בטענת הבעלות של הנתבע ואינו משתכנע מטענותיו. יש לציין כי התנהלותו של הנאשם, המתאפיינת בהפרת צווי בית משפט, אינה תומכת בטענתו. פסק הדין מורה על פינוי הנתבע בתוך 90 יום ומטיל הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪, שישולמו לתובעים.