ת"א 1611/09

תקציר

המבקשים ביקשו את רשות בית המשפט לצרף חוות דעת משפטית לבקשתם הקיימת לתביעה ייצוגית. המבקשים טענו כי הסכמת רשות ני"ע למימון התובענה הייצוגית וחשיבותה של חוות הדעת המשפטית ככלי לגילוי מצדיקים את התוספת. עוד הדגישו כי ההליך נמצא עדיין בשלביו הראשונים וכי חוות הדעת לא תציג טיעונים חדשים אלא רק תתמוך בטענות הקיימות. כמו כן, הסבירו המבקשים כי העיכוב בהגשת חוות הדעת נבע מהיעדר משאבים כספיים ומהחלטת המימון האחרונה של הרשות. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה שהיא הוגשה באיחור מופרז – כשנתיים וחצי לאחר הגשת הבקשה הראשונית – וכי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לחוסר יכולתם לממן את חוות הדעת המשפטית קודם לכן. עוד טענו כי המבקשים הסתירו את בקשתם למימון מהרשות וכי חוות הדעת אינה נחוצה שכן המבקשים ציינו בעבר כי אין צורך בכך. בנוסף, ציינו המשיבים כי על המבקשים, שביקשו להיות מוכרים כתובעים ייצוגיים, היה עליהם להוכיח יציבות כלכלית, דבר שלא הוכח די הצורך. לבסוף, הדגישו המשיבים את הצורך להגן על זכויותיהם הפרוצדורליות ועל זכויות הציבור הרחב הנפגע מתובענות ייצוגיות, והציעו כי המבקשים עוסקים בניסויים פרוצדורליים. בית המשפט דחה את בקשת המבקשים, בנימוק של התנהלות פסולה מצדם והדגיש את הפגיעה בזכויות המשיבים ובזמנו של בית המשפט. השופט שקל את הסיבות לעיכוב ואת יכולתם של המבקשים לממן את חוות הדעת מוקדם יותר, וכן את הצורך הפוטנציאלי בתיקון נוסף של כתבי הטענות אם חוות הדעת תוגש כעת. באיזון בין גורמים אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה, מה גם שנזקי המבקשים צומצמו באופן משמעותי. השופט הדגיש את הצורך בזהירות בתובענות ייצוגיות וקבע כי בקשת המבקשים רק תגרום לעיכוב נוסף. סוגיית ההוצאות הכרוכות בבקשה הושארה לבחינה בסיום ההליך.